פתרון סכסוכים
כאשר ישנם שני צדדים יריבים ומסוכסכים בניהם הכעס והרגשות מניעים בניהם את צורך היריבות ההתנצחות והאלימות, כאשר אדם נמצא במהלכו של סכסוך הוא מושפע מאוד ממנו עד לרמה של פגיעה בתפקודו היום יומי שלא לדבר על בזבוז זמן יקר ומשאבים על מנת "לנצח".
ישנם מספר פתרונות אפשריים לפתרון סכסוכים –
הראשונה: בית המשפט : יריבות, בירוקרטיה, ולבסוף הכרעת השופט לפי דעתו והיכרותו עם החוק ומקרים מהם הוא מסיק מסקנות לגביי המקרה המונח לפניו.
הדרך השנייה היא בוררות : הליך פחות פורמאלי אך גם כאן ההחלטה נתונה בידי אדם שאינו אחד מהצדדים.
הדרך השלישית היא: הליך הגישור : זו הדרך היחידה בה לצדדים יש השפעה על פסק הדין של עצמם!
בגישור – אין לנו צד מנצח או מפסיד, יש הצלחה לשני הצדדים , וזה קורה לא ע"י חלוקת העוגה לצד א' מול צד ב' כמו בבוררות וגם לא ע"י מתן העוגה לאחד מהשניים כמו בבית משפט , אלא ע"י הוספת קומות לעוגה – הוספת אפשרויות לפתרון והגעה לפיתרון מתוך הסכמה הדדית.
לכן יהיה נכון לומר כי הצדדים הם אלה הקובעים לעצמם את תוצאת הסכסוך והם אלה שלוקחים חלק פעיל בפתרון. המגשר לא פותר עבור הצדדים את הסכסוך אלא הוא מוביל אותם לפיתרון בעצמם, ובכך כאשר ישנה הסכמה והרמוניה והסכסוך נפתר אין שום מניעה להמשיך את מערכת היחסים שהייתה קודם לסכסוך וכך בעצם להסדיר מערכת יחסים מחודשת תוך הבנה והסדרים שידאגו לכך שהסכסוך לא יחזור על עצמו בעתיד, מה שכאמור כלל לא אפשרי בשיטות אחרות ליישוב סכסוכים.
הליך גישור יעיל הרבה יותר מהליכים אחרים וכן זמינותו גבוהה יותר , עלותו נמוכה יותר והוא מלמד דבר או שניים על התנהלות וערכים נכונים.
